בספרי 'לקראת עידן הבהירות' אני פונה לצעירים ולהוריהם, למורים ולמורות, למשרדי הממשלה ולכלל הציבור בקריאה לשיפור מערכת החינוך. אין לנו ילדים אחרים כדי לעצב את עתידה של החברה שבה אנו חיים, אבל כמעט לכל ההורים ביננו יש רצון, להעניק לילדים שלנו כלים יעילים וחכמים במסגרות החינוכיות שאליהן אנו שולחים אותם, כמעט כל אחד ואחת מביננו מייחלים שבמסגרת החינוכית יקבלו הילדים שלנו שיטות חשיבה מאוזנות ורציונליות, כדי שיצאו אל העולם כאנשים עצמאיים, יעילים ומאוזנים בנפשם, למרבה הצער בהיבט המעשי רצונם של ההורים דוכא ונשחק, על ידי אינטרסים כלכליים ופוליטיים שונים. הספר 'לקראת עידן הבהירות' מצביע על תופעות שונות שמתרחשות בעולם ומציע נקודות מבט שונות להכיל אותן, לפרשן ולפתח תגובה רציונלית לתופעות הללו, לכן משופע הספר בנושאים רבים להבנה בסיסית של ערכים כגון: הרגלים, פחד, אמונה, מוסר וצדק, מודעות עצמית, אהבה, מיניות והצלחה ומנגד – עצלות, סמים, אלימות, התאבדות ועוד. ובתחום החברתי אני מציע לבתי הספר ללמד לעומק את העקרונות של שיטות הממשל השונות, כדי שיוכלו לזהות עבור מי ועבור מה הם מצביעים, בבואם לקלפי במדינות הדמוקרטיות. בכתיבת הספר יצאתי מנקודת הנחה שכל מה שקשור בהבנת החיים, הסקרנות היא לב העניין, לכן אני מבקש מבן ומבת האדם לשאול "מהם חיים ראויים?" לחפש את התשובות בעצמם ולקחת אחריות על חייהם, אם מצאתם תשובה קומו ועשו, זו לא פקודה אלא שבהיבט האישי זה חשבון של רווח והפסד, לא לעשות דברים שאתם מבינים שחיוני לעשותם, יגרום לכם במוקדם או מאוחר תסכול, מפני שכדי להבין יש ללמוד, לעשות ולחוות וזו טרחה די גדולה לפעמים, בדרך כלל לאחר שטרחתם והבנתם דבר מה, לא תשכחו זאת לעולם, ואם אתם יודעים אך אינכם עושים, אז מנגנוני הזיכרון במוח ימצאו בכל הזדמנות איזה גירוי קל, להזכיר לכם שדבר מה חשוב מאוד אתם שוכחים בדרך. מכיוון שבספרי אני פונה בעיקר לנער ולנערה המצויים לקראת סיום בית הספר, או יצאו ממנו לא מזמן, אני משתדל למלא כמיטב יכולתי את החוסרים שבאופן כללי רוב מערכות החינוך כמעט לא נוגעות בהם. לדעתי מובן מאליו הוא שהגורם המקשר בין סקרנותם של הנערים והנערות ובין החומר שנלמד, הוא הקשר של חומר הלימודים למציאות, למציאות החיצונית ולמציאות הנפשית. לדוגמה: בתודעתם של נערים רבים יושבת התפישה שהם שונאים מתמטיקה, אני סבור שחלק משמעותי מהתפישה הזו, נובע מכך שמעטים הם המורים למתמטיקה, המשקפים לתלמידיהם כיצד הידע במתמטיקה יכול לפגוש אותם בחיים. מדוע? מפני שבתודעתם של מורי המתמטיקה יושבת התובנה שתפקידם הוא להעביר את חומר הלימוד ולא יותר מזה. משמעותה של הגישה הזו היא שנערים ונערות רבים מפספסים ידע חיוני לחיים, מפני שהמורים שלהם נמנעו מלהביא בפניהם את התרומה הגדולה הנגזרת מהידע הזה לחיים בפועל. ומכיוון שברוב בתי הספר העברת החומר היא הגישה השלטת, התוצאה של הגישה הזו היא דיכוי יצר הסקרנות בקרב תלמידיהם. בספרי אני מרחיב בהבנה הבסיסית – מהי מודעות עצמית, מהי מודעות חברתית, כיצד ההבנה בתחומים הללו יוצרת כוח מניע להבנת החיים ולשיפור הדימוי העצמי, כיצד התובנות האלה מאפשרות לשפר את היחסים עם הזולת, לייצר מערכת ערכים ברורה וסדר עדיפויות, הן מבחינה ערכית והן מבחינת חלוקת הזמן ביעילות. עיצוב אישיותו של התלמיד וחיזוק הביטחון העצמי שלו, מוביל את התלמידים להיות בני אדם המסוגלים לאזן בפעולתם את הרגשות שלהם, ביחס לתבונתם הרציונלית. מעבר להיבט האישי, חינוך מיטבי מוביל לשגשוג כלכלי, שגשוג כלכלי מוביל לצבא משוכלל וחזק וצבא חזק מאפשר לנו כעם להרגיש בטוחים מבחינה קיומית. למרות שחוקרים רבים עמדו על הקשר שבין טיב החינוך ובין החוסן הביטחוני, את התוצאה הזו אפשר לראות בעיניים, בהבדלים בין חברות נחשלות ובין חברות משגשגות, נדרש רק לבצע חיבור פשוט בין סיבה ומסובב וזה אומר כמעט את הכול, כי בהמשך ישיר לכך ניצבת מידת החופש המדעי באוניברסיטאות, כפי שעמד על כך באופן בהיר פרופ' אוריה שביט (במילים שלי) לא יכול להתקיים חופש מדעי בחברת התגלות, שבה כוהני הדת פוסלים תחומי לימוד הסוטרים את כתבי הקודש, לכן חופש מדעי מתקיים באופן מוחלט, או אינו מתקיים כלל. אם נרצה ואם לאו, לא נולדנו לחלל ריק ולא עם היוולדנו נברא העולם, לכן אני מציע כמה נקודות מבט, המתארות כיצד ההיסטוריה של העם שבו נולדנו, משפיעה עלינו מבחינה חברתית ומבחינה אישית. הידע הזה תורם להרחבת המודעות העצמית וגם אם יש ביקורת על מעללי עמנו בעבר, הרי בעמנו אנו יושבים ומוטל עלינו לשפר את הפגמים. בכל הזדמנות אני מציע בספרי גישה מעשית למציאות – הבנת משהו? אתה יודע מה יש לעשות? קום ועשה, ראית מעשיי עוולה כלפי החלשים? קום ועשה משהו כדי שייעשה עמהם צדק, מפני שזה תפקידו של כל אזרח, הנאמן לאמנה החברתית המאגדת את הכלל להיות חברה אחת, עם בני אדם הערבים זה לזה. השתדלתי במעט מילים לשקף במשהו את הרוח של ספרי 'לקראת עידן הבהירות', ככל שניתן בקיצור נמרץ, בספר – 246 עמודים. לקראת עידן הבהירות הוא ספרי החמישי. למעט העובדה שבזמן לימודיי באקדמיה לאמנות בצלאל, השתתפתי בחוג – מבואות לפילוסופיה וללוגיקה, בניצוחו המבריק של ירמיהו יובל, הבסיס לכתיבת ספרי הוא קריאה, האזנה להרצאות, צפייה בסרטים דוקומנטריים וניסיון חיים עשיר במיוחד כמדומני. הספרים שהיוו השראה לספר – 'לקראת עידן הבהירות' הם: 'הפואמה הפדגוגית' אנטון סמיונוביץ מאקארנקו. יצא לאור ב – 1920 לאחר סיומה של המהפכה הקומוניסטית במלחמת אזרחים, כשמתח המלחמה עוד היה באוויר, יצא לאור בברה"מ (אוקראינה) הספר המרתק הזה, המתאר תהליך יצירה מופלא של חברת נערים סביב מחנך צנוע ומיוחד, מאקארנקו שפעל מתוך אמונה שלמה ביכולתם של הנערים להוביל ולקחת אחריות על חייהם, ולאור גישה זו פיתח אותם ואת השיטה שלו. ספר חובה לכל מחנך, ולכל אדם שמאמין באנשים. בתחילה התנגדו מוסדות השלטון לקיומו של הניסוי החינוכי של מאקארנקו, אך מאוחר יותר אמצו את שיטותיו, כשראו את התוצאות המופלאות שלו, בחינוך יתומים ונערים עבריינים שהתקבלו בברכה בבית ספרו. 'בית הספר סאמרהיל' א. ס. ניל. פורסם במקור ב-1960, הפך לרב מכר מיידי ולכרך קלאסי של חינוך לדור שלם. כעת, הגרסה המורחבת והמעודכנת של סאמרהיל המקורית משחזרת את מסורות "בית הספר החופשי" המהפכני שהשפיע רבות לאורך שנות ה – 60 של המאה ה – 20. יצירה קלאסית זו מזמינה מבט חדש על ילדות ומציגה חיבור חיוני המאתגר אותנו לחשוב מחדש על הגישה שלנו לחינוך. 'קריאה לחינוך' ס. יזהר (1984) ספר זה עורר אותי למחשבות רבות לגבי טיבו של האדם והמשמעות היצוקה במעשה החינוכי. (את ספריי החינוך קראתי לאחר סיום בית הספר התיכון, מתוך הרגשה סוערת שיצאתי מבית הספר בלי לדעת כלום). בהמשך - כל כתבי תאודור הרצל. / מרטין אנדרסן נקסה 'דיטה בת אדם'. / אריך פרום 'מנוס מחופש' / ויקטור פרנקל 'האדם מחפש משמעות' / זיגמונד פרויד 'טוטם וטאבו', 'פרויד ודורה' / ד"ר גו'זף מרפי 'כוחו של התת מודע' / ברוך שפינוזה 'אתיקה' / פרופ' ירמיהו יובל 'שפינוזה וכופרים אחרים' / פרופסורית רחל אליאור – 'זיכרון ונשייה', 'סבתא לא ידעה קרוא וכתוב' / פרופ' אבשלום אליצור – 'לפני ולפנים', 'זמן ותודעה' / פרופ' יאיר זקוביץ 'לא כך כתוב בתנ"ך', 'יעקב' / פרופ' אוריה שביט 'שחר של יום ישן', 'שקיעת המערב, עליית האסלאם?' / ז'ידו קרישנה מורטי 'הבעירה הפנימית' / פרופ' גרג ברדן 'הקוד האלוהי' / פרופ' ברוס ליפטון 'הביולוגיה של האמונה' / ברני ס סיגל 'אהבה רפואה ונסים' / מייקל טלבוט 'היקום ההולוגרפי' / אנטוני רובינס 'להעיר את הענק שבפנים', 'כוח בלתי מוגבל' / ביירון קטי 'לאהוב את מה שיש' / וינסטון צ'רצ'יל 'שחר חיי' / ניקולו מקיאוולי 'הנסיך' / אלן בולוק 'היטלר – אנטומיה של רודנות' / איניאציו סילונה 'בית ספר לדיקטטורים' / אדם סמית 'עושר העמים' / פרופ' ירון זליכה 'הגווארדיה השחורה', 'אי וודאות, ציפיות ומדיניות מאקרו כלכלית בישראל' / דזידריוס אראסמוס מרוטרדם 'שבחי הסיכלות' / פרופ' דן אריאלי 'לא רציונאלי ולא במקרה'. / פרופ' סטיבן הוקינג 'קיצור תולדות הזמן' / עמנואל ויליקובסקי 'עולמות מתנגשים'. הערה אחרונה: כשאנשים שואלים אותי אם יש לי רקע בעשייה חינוכית, הם שואלים בעצם עוד משהו – מי שמך לדבר על חינוך? תשובתי הראשונה היא מבחן התוצאה, מערכת החינוך שמה אותי במקום הזה, אם גם ביתי וגם אני בהפרש של – 40 שנה יצאנו מבית הספר בתחושה שכמעט ואין לנו כלים להבין את העולם ואת הדרכים להתנהל בתוכו, זה אומר משהו עגום מאוד על הגישה הלימודית השלטת. תשובתי השנייה היא, שאני כל חיי מחנך את עצמי ליישם את הערכים שמצאתי שאני מאמין בהם, ומתוך הביבליוגרפיה שבסוף הספר ניתן להבין שאספתי ידע כללי ולמדתי ממקור ראשון את כתביהם של מומחים גדולים ביותר בתחומם ומבחינתי משמעותה של ההבנה בחינוך היא ההבנה בחיי בני האדם והמשמעות של הבנת חיי בני האדם, היא מעקב אחר הכוחות שמניעים אותם. זה מה שעשיתי כל חיי, במעקב הזה השקעתי את מירב זמני מהבחינה האינטלקטואלית, מהבחינה התודעתית ומהבחינה הנפשית ואלה הם אבני היסוד לכתיבת ספרי 'לקראת עידן הבהירות' וזה מה שהציב אותי במקומי לכתוב את הספר הזה.