שירה
בְּכָל הַשִּׁירִים הַטַּרְחָנִיִּים הָאֵלֶּה,
אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְשַׁכְנֵעַ אֶת דַּעַת הַקָּהָל,
שֶׁהַשְּׁאִיפָה לַעֲשׂוֹת טוֹב שְׁגוּיָה,
כַּאֲשֶׁר הִיא תּוֹלָה אֶת כַּוָּנַת הָעָל,
בִּלְבְנוֹת לָנוּ גְּשָׁרִים, לִבְנוֹת לָנוּ חוֹמוֹת
וְלִבְנוֹת לָנוּ בָּתִּים,
כִּי בַּעֲשִׂיַּת הַטּוֹב יֵשׁ מַשֶּׁהוּ גָּלוּי –
הַגְּשָׁרִים, הַבָּתִּים וְהַחוֹמוֹת,
אַךְ גַּם מַשֶּׁהוּ סָמוּי,
הַמִּסְתַּתֵּר בַּקַּו הַיָּשָׁר שֶׁל הַגּוּף,
שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל בֵּין שְׁנֵי הַצְּדָדִים
שֶׁל הַחוֹמָה, הָעָוֶל מִן הַצַּד הָאֶחָד
וְהַצֶּדֶק הַבָּהִיר מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי.
הַקַּו הַמַּפְרִיד
אֲנִי מְבַקֵּשׁ בָּזֹאת סְלִיחָה וּמְחִילָה,
לֹא רַק מִמֵּךְ כִּי הֲרֵי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ,
לָכֵן גַּם מֵהַיְקוּם כֻּלּוֹ הַכּוֹלֵל אוֹתִי,
שֶׁבָּרֶגַע שֶׁדִּבַּרְתְּ עַל מְעַרְבֵּל שֶׁל זִכָּרוֹן,
שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל בֵּין מָה שֶׁאַתְּ זוֹכֶרֶת
וּבֵין מָה שֶׁאַתְּ מַשְׁמִיטָה מֵהַזִּכָּרוֹן,
יָדַעְתִּי שֶׁאַתְּ מְשַׁקֶּרֶת וְהִתְבַּיַּשְׁתִּי בָּךְ וּבְעַצְמִי,
בְּכָךְ שֶׁסֵּרַבְתִּי לְהַאֲמִין לְמִשְׁמַע אָזְנַי וּלְמַרְאֵה עֵינַי,
כִּי בִּקַּשְׁתִּי לְהָמִיר מַרְאֶה שֶׁל אֱמֶת,
לְרְאִי הַמַּצִּיג לְרַאֲוָה אֶת הַבִּדְיוֹן,
כַּמָּה חֲבָל שֶׁעוֹד מָצוּי בָּךְ הַצּוֹרֶךְ לְהַסְתִּיר מִמֶּנִּי
וּמֵעַצְמֵךְ דָּבָר שֶׁאַתְּ מִתְבַּיֶּשֶׁת בּוֹ,
שֶׁאַתְּ מְיַחֶלֶת שֶׁהוּא יִהְיֶה צֵל חוֹלֵף,
שֶׁיֵּעָלֵם כְּלֹא הָיָה, בְּעוֹד שְׁנֵינוּ חֲכָמִים מַסְפִּיק,
לְדַעַת שֶׁהוּא יִזָּכֵר בַּמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל שְׁנֵינוּ,
וְלָכֵן לִמְרוֹת הַסְּלִיחָה וְהַמְּחִילָה,
עֲלוּלִים הַשָּׁמַיִם לְהַקְדִּיר פָּנִים פִּתְאֹם,
וְנֵאָלֵץ לְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּשַׁבָּת,
כְּדֵי שֶׁנַּרְגִּישׁ מִלְּבַד הַקִּפָּאוֹן,
גַּם קְצָת חֹם,
אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ בְּיַחַד,
וְכָל אֶחָד לְחוּד.
בַּקָּשַׁת סְלִיחָה
הָאָדָם הֶחָד־מִמָּדִי
הֶחָד־מִמָּדִי חוֹבֵשׁ עַל רֹאשׁוֹ,
כּוֹבַע אֶחָד בִּלְבַד לְכָל הַחַיִּים,
עַד כָּאן הַכֹּל בְּסֵדֶר,
אֵין בְּכָךְ שׁוּם מְנִיעָה לִחְיוֹת
חַיִּים מְעַנְיְנִים, מְלֵאִים וּמְאֻשָּׁרִים,
אֶלָּא שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ יִפְגֹּשׁ הַכֹּחַ הַמַּתְמִיד,
שִׁנּוּיִים בַּנְּסִבּוֹת, שֶׁיְּאַלְצוּ אוֹתוֹ
לָצֵאת מֵאֲמָת אֲמוֹתוֹ,
כְּדֵי לְהִסְתָּגֵל לַמְּצִיאוּת הַחֲדָשָׁה.
וְאָז יִתְבַּלְבֵּל הָאָדָם הֶחָד־מִמָּדִי,
כִּי כֹּחַ הָהֶרְגֵּל מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ
לְהַחֲלִיף כּוֹבַע.
וְאָז מַה קוֹרֶה?
בְּדֶרֶךְ כְּלָל, בִּמְקוֹם לְגַיֵּס אֹמֶץ לֵב
וּלְהַחֲלִיף כּוֹבַע,
הוּא יַעֲטֶה עַל פָּנָיו מַסֵּכָה,
כְּאִלּוּ אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ מִי הוּא,
כְּאִלּוּ לֹא בּוֹ תְּלוּיִים מַעֲשָׂיו,
אֶלָּא בַּנְּסִבּוֹת.
אוֹי, אוֹי, כַּמָּה שְׁקָרִים מְחַכִּים לוֹ בַּדֶּרֶךְ?
כַּמָּה הַכְחָשָׁה, כַּמָּה מַעֲשֵׂי עָוֶל
וְכַמָּה מְעִידוֹת רַגְלַיִם הוּא יִמְצָא לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ,
אֲבָל הוּא יַתְמִיד בְּדַרְכּוֹ
עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַבּוּשָׁה לֹא תִּתְעוֹרֵר בְּנַפְשׁוֹ,
כִּי אֶת חַד־הַמִּמְדִּיּוּת הוּא יְבָרֵךְ,
וְנַפְשׁוֹ תִּזְדַּעֲזַע מֵחִלּוּפֵי הַמַּסֵּכוֹת
שֶׁהוּא יַעֲטֶה עַל פָּנָיו לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים.
עַד כָּאן הַכֹּל בְּסֵדֶר,
כִּי כָּל בְּרַנָּשׁ יִזְכֶּה בְּשִׁנּוּי,
אִם רַק יַחְפֹּץ לְגַיֵּס אֹמֶץ לֵב
וּלְהַחֲלִיף אֶת הַכּוֹבַע.
וּמָה קוֹרֶה עִם הָאָדָם הַלִּיבֶּרָלִי?
הָאָדָם הַלִּיבֶּרָלִי מַחֲלִיף כּוֹבָעִים,
כְּאִלּוּ הָיוּ הֵם עוֹנוֹת הַשָּׁנָה,
עַד כָּאן הַכֹּל בְּסֵדֶר,
אֵין בְּכָךְ שׁוּם מְנִיעָה
לִחְיוֹת חַיִּים מְעַנְיְנִים, מְלֵאִים וּמְאֻשָּׁרִים,
אֶלָּא שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ יִפְגֹּשׁ הַהוּמָנִיסְט
בְּצֹרֶךְ דָּחוּף, לְעַגֵּן אֶת כּוֹבָעָיו
בְּמַעֲרֶכֶת עֲרָכִים לְלֹא סְיָג,
כְּדֵי לִשְׁמֹר וּלְשַׁמֵּר
אֶת הַדְּגָלִים הַמְּיֻחָדִים
הַחוֹסִים תַּחַת כָּל הַכּוֹבָעִים
שֶׁהוּא חוֹבֵשׁ לְרֹאשׁוֹ.
וְאָז מַה קוֹרֶה?
נִשְׁבָּר לוֹ הָרֹאשׁ מֵרֹב הִתְלַבְּטוּיוֹת
וְהוּא קוֹרֵא לְעֶזְרָה,
כִּי מִתּוֹךְ תְּבוּנָתוֹ הַלִּיבֶּרָלִית,
הוּא מֵבִין שֶׁלְּבַד אֵין שׁוּם סִיכּוּי
לִשְׁמֹר עַל הַיָּקָר מִפָּז
וְעַל הַגָּדוֹל מִסְּכוּם חֶלְקָיו,
וְרַק שִׁתּוּפֵי פְּעֻלָּה
יְכוֹלִים לְהַשְׁאִיר
אֶת הַכּוֹבַע הַמְּיֻחָד שֶׁלּוֹ עַל כַּנּוֹ.
הַבְדָּלִים קִיצוֹנִיִּים
אִם אַתָּה מַרְגִּישׁ חוֹסֶר מְנוּחָה,
זֶה לֹא שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לָנוּחַ,
אֶלָּא זֶה דַּחַף שֶׁמַּתְחִיל מֵהַמּוֹחַ,
הַשּוֹאֵל אוֹתְךָ כָּל הַזְּמַן, מָה לַעֲשׂוֹת?
מָה לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו?
מָה אֲבַצֵּעַ אַחַר כָּךְ?
יוֹמָן שָׁלֵם שֶׁל אֵירוּעִים,
מְסֻדָּר בְּאָלֶף־בֵּית,
לְפִי הַדְּחִיפוּת וּלְפִי הַצְּרָכִים,
אָז תֵּדַע לְךָ שֶׁזֶּה מַתְחִיל מֵהַמּוֹחַ,
בִּזְמַן שֶׁהַגּוּף לֹא תָּמִיד מַסְכִּים,
עִם שִׁיטַת הַפְּעֻלָּה הַזּוֹ,
וְהוּא קוֹרֵא לְךָ מִנֶּגֶד –
תֵּן לַמּוֹחַ מְנוּחָה,
עִם מַשֶּׁהוּ פָּשׁוּט,
שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא לְךָ לַעֲשׂוֹת,
אֶלָּא קוֹרֵא לְךָ לְהָבִין.
זֶה מַתְחִיל מֵהַמּוֹחַ
אֶחָד רוֹצֶה לְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם,
הַשֵּׁנִי מוֹצֵא בֶּעָבָר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שְׁגִיאוֹת,
שֶׁהוּא מַעֲדִיף לְחַדֵּשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁטֶּרֶם הָיָה.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ כָּאן סְתִירָה,
שֶׁלֹּא מִתְיַשֶּׁבֶת זוֹ עִם זוֹ,
אָז לְאֵיזֶה יֶלֶד אֲבַקֵּשׁ לָתֵת בְּרָכָה?
לַצַּיָּד הַמְּבַקֵּשׁ לִלְכֹּד אֶת הַיָּמִים הַקְּדוּמִים?
אוֹ לַסַּפְקָן הַמְּפַלֵּס דַּרְכּוֹ בְּזֶרֶם הַחַיִּים?
מָה אַתֶּם אוֹמְרִים? בְּאֵיזֶה יֶלֶד לִבְחֹר?
עַכְשָׁו עִצְרוּ, תְּנוּ לְעַצְמְכֶם רֶגַע לַחְשֹׁב,
אַל תְּמַהֲרוּ לְהַחְלִיט, כִּי אַחֲרֵי הַהַחְלָטָה,
מַגִּיעַ הַזְּמַן לְשַׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר.
יֵשׁ לִי שְׁנֵי יְלָדִים
שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים,
הַכֹּל תָּלוּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה בָּא,
יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁבָּאוּ מִן הַצְּעָקָה,
מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אִם לֹא תִּצְעַק, לֹא יִשְׁמְעוּ אוֹתְךָ,
אִם לֹא יִשְׁמְעוּ אוֹתְךָ, תִּכָּנֵס לַחֲרָדָה אֲיֻמָּה,
שֶׁלֹּא תֵדַע לְעוֹלָם, אִם כָּל מָה שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב, הוּא גַּם נָכוֹן.
יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁבָּאוּ מִן הַפִּטְפּוּט,
כָּל דָּבָר שֶׁהֵם אוֹמְרִים, הוּא מִמֵּילָא חֲסַר מַשְׁמָעוּת,
אָז לֹא מְשַׁנֶּה כְּלָל, מָה הֵם אוֹמְרִים,
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַפִּטְפּוּט הַזֶּה נִשְׁמָע כְּמוֹ רוּחַ,
הַמְפַזֶּרֶת אֶת עֲלֵי הָעֵצִים בַּסְּתָיו.
יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁבָּאוּ מֵהַחָכְמָה,
לָכֵן הֵם יוֹדְעִים לְהַכְנִיס אֶל הַשֶּׁקֶט,
רֶצֶף שֶׁל קוֹלוֹת וְהֶמְיָה,
הַבּוֹנִים מַשְׁמָעוּת מִמַּשֶּׁהוּ, שֶׁהִתְחִיל מִלֹּא כְּלוּם,
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹדֶף הַחָכְמָה, עֲלוּלָה לְכַלּוֹת אֶת הַגּוּף,
מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנָּה מִתְאַזֶּנֶת, עִם הַמִּדָּה הַמַּתְאִימָה שֶׁל הַשֶּׁקֶט.
וְיֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁבָּאוּ מִן הַבְּרִיאוּת,
הֵם מַקְשִׁיבִים לְמָה שֶׁנִּשְׁמָע,
הֵם מַקְשִׁיבִים לְמָה שֶׁלֹּא נִשְׁמָע,
וְהֵם עֲסוּקִים כָּל הַזְּמַן, בְּמָה שֶׁאוֹמֵר לָהֶם הַגּוּף,
וְעַל זֶה אֲנִי אוֹמֵר,
שֶׁהַגּוּף מִמֵּילָא חָכָם פִּי אֶלֶף מִכָּל מָה שֶׁהַשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ מְסֻגָּל לַחְשֹׁב,
לָכֵן הַבְּרִיאוּת אֵינֶנָּה רַק מָה שֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים,
אֶלָּא גַּם מָה שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים, וּמָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים,
לָכֵן הַצְּעָקָה וְהַפִּטְפּוּט, הַחָכְמָה וְהַבְּרִיאוּת,
אֵינָם תְּלוּיִים מֵאֵיפֹה אַתֶּם בָּאִים,
אֶלָּא מֻשְׁפָּעִים מֵהַכִּוּוּן, שֶׁאֵלָיו בִּרְצוֹנְכֶם לָלֶכֶת
וְאַתֶּם נְתוּנִים לָאִזּוּן שֶׁנּוֹצָר בַּתַּחֲנוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ.
מַחֲשָׁבָה טוֹבָה לִשְׁעָתָהּ
אוֹי אֱלֹהִים,
כַּמָּה דְּלָיִם שָׁפַכְתִּי,
עַד שֶׁנִשְׁאַר לִי דְּלִי אֶחָד,
דְּלִי הַמְּמַלֵּא אֶת כַּף רְצוֹנִי,
כִּי מִמֶּנּוּ תָּמִיד אוּכַל לִלְגֹּם
וּלְרַוּוֹת צִמְאוֹנִי
אֶל הַחַיִּים.
אוֹי אֱלֹהִים,
כַּמָּה דְּלָיִם שָׁפַכְתִּי,
עַד שֶׁנִשְׁאַר לִי דְּלִי אֶחָד,
דְּלִי מִמֶּנּוּ אֶרְצֶה תָּמִיד
לָתֵת לַאֲחֵרִים,
כִּי בְּקַבָּלָתָם הֵם יָשִׁיבוּ לִי אוֹתִיּוֹת,
וַאֲמַלֵּא אֶת כַּפּוֹתַי בַּחֲוָיוֹת.
אוֹי אֱלֹהִים,
אֲנִי מוּכָן, אֲבָל
אַתָּה מַסְתִּיר אֶת פָנֶיךָ,
עֵת מִתְחַדְּדִים חוּשַׁי לְכָל אֹפֶן וָאֹפֶן
וְיַשְׁבָנְךָ מִתְרַחֵק כְּלוֹעֵג לִי,
"רֹאשְׁךָ מָלֵא בִּשְׁטוּיוֹת,
אָז לִפְנֵי שֶׁאַתָּה בָּא אֵלַי תִּתְרוֹקֵן".
אוֹי אֱלֹהִים,
עַתָּה אֲנִי רֵיק לַחֲלוּטִין,
צָמֵא עַד מָוֶת,
וְרַק אָז אַתָּה מוֹאִיל לְהוֹפִיעַ,
וּכְשֶׁנִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי כָּשֵׁר
לְרַוּוֹת צִמְאוֹנִי מֵהֵיכָלֶיךָ,
אֲנִי שׁוֹמֵעַ סָבִיב אֵיזֶה רַחַשׁ וְיוֹדֵעַ,
אַתָּה בְּסַךְ הַכֹּל מַשְׁתִּין.
אוֹי אֱלֹהִים
עֶרֶב טוֹב אַלְמוֹנִית
אַח, אֵיזֶה לַיְלָה
הֲמוֹן אַלְמוֹנִים עוֹבְרִים
בַּחֲטָף מַבָּטִי אַךְ לְהֶרֶף רְאִיתִיךְ
וּפִתְאוֹם חֹשֶׁךְ וְאַתְּ נֶעֱלֶמֶת בָּעֲלָטָה
וּבְכָל הָעִיר עָטְתָה הַדְּמָמָה.
עֶרֶב טוֹב אַלְמוֹנִית,
אָמַרְתִּי לָךְ,
יֵשׁ גֶּשֶׁם בָּרְחוֹב הַקַּר,
בּוֹאִי אֵלַי נַצִּית אֵשׁ בַּתַּנּוּר
לְחַמֵּם אֶת רַגְלַיִךְ וְאֶת רַגְלַי.
וְדַי! דַּי לְהַרְהֵר לְעַצְמְךָ
דִּמְיוֹנוֹת חֲמִימִים,
לָהֶם אַתָּה מְיַחֵל,
עֶרֶב טוֹב אַלְמוֹנִית
רָצִיתָ לוֹמַר אַךְ מִפִּיךָ יָצָא אַף לֹא הֶבֶל.
הַלַּיְלָה קָרֵב לְקִצּוֹ
וַאֲנִי עֲדַיִן אִתָּךְ,
הָאֵשׁ בַּתַּנּוּר מְחַמֶּמֶת רַגְלַי,
וּכְשֶׁנִּפְגְּשׁוּ מַבָּטֵינוּ בְּזוּם רִגְעִי,
הָיָה נִיצוֹץ וְאַתְּ הָיִיתְ אִתִּי.
הֲתִזְכְּרִי אֶת צְלִילֵי הַמִּלִּים
שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ?
הֲתְגַלִּי אֶת הָרֶמֶז שֶׁהָיָה בַּמַּבָּט?
הַאִם אֵי פַּעַם תֵּדְעִי שֶׁעָלַיִךְ
הַמִּלִּים הַלָּלוּ נִכְתְּבוּ?
עֶרֶב טוֹב אַלְמוֹנִית,
כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה,
אָנוּ מְחַמְּמִים אֶת רַגְלֵינוּ
בְּאֵשׁ הַתַּנּוּר וּצְלִיל הַשְּׁתִיקָה
עֲדַיִן נִשְׁאָר, עֶרֶב טוֹב אַלְמוֹנִית.
אִמְרִי לִי, הַאִם הַפֵּשֶׁר שֶׁל זֶה אַהֲבָה?
עֶרֶב טוֹב אַלְמוֹנִית
כַּמָּה טוֹב לִסְפּוֹג מִמֵּךְ אֶת כָּל הָעֶלְבּוֹנוֹת שֶׁחוֹשְׂפִים אוֹתִי,
כַּאֲשֶׁר אֲנִי צָעִיר וְחָזָק
וּבְעֶצֶם אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק מִי אֲנִי,
אָז כָּל הָעֶלְבּוֹנוֹת וְכֻלָּם פּוֹגְעִים לְרֶגַע
וְחוֹלְפִים וְעָפִים כְּצִפּוֹרִים חָפְשִׁיּוֹת,
אֶל הָעֹמֶק בְּיוֹתֵר בַּשָּׁמַיִם.
כַּמָּה טוֹב שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ,
כְּשֶׁאַתְּ דּוֹרֶכֶת לִי עַל בְּהוֹנוֹת הָרַגְלַיִם,
וּמַחְשְׁבוֹתַי יְכוֹלוֹת לְהַמְשִׁיךְ לְטַיֵּל שָׁם,
עַד לְאָן שֶׁנּוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ, מִי יוֹדֵעַ לְאָן.
כַּמָּה טוֹב, כַּמָּה טוֹב.
כִּי אוּלַי יָדַעְתִּי הָיִיתִי טוֹרֵף נַפְשִׁי בְּהֶרְגֵּלִים מְגֻנִּים,
עִם טִינָה אֲיֻמָּה הַנִּשְׁמֶרֶת וְטוֹפַחַת,
וְטוֹפַחַת, וְטוֹפַחַת כְּמוֹ עַל שׂוֹמְרִים,
עַד שֶׁתִּתְבַּקֵּעַ מֻרְסַת כְּאֵבִי.
כַּמָּה טוֹב לִרְאוֹת אֶת שֶׁקֶט הַלַּיִל,
צָלוּל, אַוְרִירִי וּבִלְתִּי מֻפָר,
כְּשֶׁאַתְּ יְשֵׁנָה וְנִשְׁאֶבֶת אֶל חוֹף מִבְטַחַיִךְ,
עִם הַבֹּשֶׂם הָרַךְ הַנּוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ,
כְּטַבְלָן מְשַׁכְשֵׁךְ בַּאֲגַם, כֵּן אֲנִי צוֹלֵל אֶל תּוֹךְ תְּנוּמוֹתַיִךְ,
וְאַתְּ לְאִשּׁוּר מְחַיֶּכֶת,
כִּי שֶׁקֶט הַלַּיִל מְעוֹרֵר אֶת כְּמִיהוֹתַיִךְ,
אֶל כָּל הָאֹשֶׁר אֲשֶׁר יְבֻשַּׂם לְךָ.
אַהֲבָה לְלֹא תְּנַאי
בֵּיתִי הַיָּשָׁן
הָיֹה הָיָה בַּיִת שֶׁהָיָה פַּעַם בֵּיתִי,
בֵּיתִי הַיָּשָׁן.
הוּא נִצָּב הַיּוֹם בְּיָם שֶׁל שִׁמָּמוֹן,
רֵיק מִתָּכְנוֹ וְשָׁבוּר בְּרוּחוֹ.
רֵיחוֹת הַיַּסְמִין כְּבָר לֹא יָבוֹאוּ בַּחַלּוֹן,
קוֹלוֹת שֶׁל יְלָדִים נָדַמּוּ זֶה מִכְּבָר,
הַבֻּסְתָּן הַנָּאֶה וּשְׁלַל פֵּרוֹתָיו כְּבָר אֵינָם,
מִכָּרוֹ הַמּוֹרִיק לֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא
עֲזוּבָה, קוֹץ, דַּרְדַּר וְרִקָּבוֹן.
הָיֹה הָיָה בַּיִת שֶׁיְּסוֹדוֹתָיו עֲבוֹדָה,
גַּגּוֹ בָּנוּי מֵאֱמוּנָה,
הָיָה וְלֹא יִהְיֶה עוֹד,
כִּי עֲלוּקוֹת כְּבָר חָרְשׁוּ סְבִיבוֹ
מְזִמּוֹת, בֶּצַע וְזָדוֹן,
וְלֹא נִשְׁאַר מִבֵּיתִי דָּבָר,
אֶלָּא רַק חֲלוֹם,
חֲלוֹמִי עַל בֵּיתִי הַיָּשָׁן
שֶׁנֶּחְרַךְ בְּלַהֲבוֹת הָאֲבַדּוֹן.
מחווה לפרופסור אבשלום אליצור
אִמָּא לָמָּה הוּא צוֹעֵק לָךְ
עֲרָבִיָּה זוֹנָה?
עֲזֹב אוֹתוֹ מַמִי וְאַל תַּבִּיט לוֹ בָּעֵינַיִם,
הוּא רַק לָקָה בְּשִׁגָּעוֹן עִם תְּחִלַּת הַמִּלְחָמָה.
אוֹי אִמָּא, אֲבָל בָּאוּ עוֹד אֲנָשִׁים
וְהֵם צוֹעֲקִים לְאַבָּא – "אַתָּה בֶּן זוֹנָה!"
מָה נַעֲשֶׂה מַמִי?
הַמִּלְחָמָה שִׁגְּעָה אֶת בְּנֵי הָאָדָם
וְהָפְכָה אוֹתָם לְעִוְורִים.
אָז לָמָּה הֵם צוֹעֲקִים לִי
"אָדָם הַלְוַאי שֶׁתָּמוּת כֶּלֶב?"
אָמַרְתִּי לְךָ הַמִּלְחָמָה...
אֲבָל אִמָּא אֲנִי לֹא טִפֵּשׁ,
לָמָּה הֵם נִטְפָּלִים דַּוְקָא אֵלֵינוּ?
מָה עָשִׂינוּ לָהֶם?
קָשֶׁה לִי לְהַסְבִּיר מַמִי, קָשֶׁה לְהַסְבִּיר,
אֲבָל אַתְּ אָמַרְתְּ לִי לֹא לְוַתֵּר,
לִשְׁאֹל אוֹתָךְ הַכֹּל עַד שֶׁאָבִין.
שֶׁקֶט, הָאַבָּא נִכְנַס לַחֶדֶר.
תַּקְשִׁיב לִי טוֹב, טוֹב אָדָם,
אֲנַחְנוּ נִשְׁמֹר וְנָגֵן עָלֶיךָ,
גַּם אִם זֶה יַעֲלֶה לָנוּ בַּחַיִּים,
עַד הַמָּוֶת, אֲבָל יֵשׁ דְּבָרִים
שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים,
מָה? לָמָּה?
דָּבָר לֹא עָשִׂינוּ לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה,
זוֹ רַק הַמִּלְחָמָה שֶׁדָּפְקָה לָהֶם אֶת הָרֹאשׁ,
וְהָפְכָה אוֹתָם לִמְשֻׁגָּעִים.
אָז מָה הֵם רוֹצִים מִמְּךָ?
מָה הֵם רוֹצִים מֵאִמָּא?
וּמָה הֵם רוֹצִים מִמֶּנִּי?
מַצָּבֵנוּ לֹא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵיהֶם,
כִּי אִמָּא שֶׁלְּךָ מֻסְלְמִית
וַאֲנִי אַבָּא שֶׁלְּךָ הוּא הַלֵּוִי.
אֵינֶנִּי מֵבִין.
גַּם אֲנַחְנוּ לֹא,
אֲבָל הִגַּעְנוּ עַד הֲלוֹם,
בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה הָאֲרוּרָה,
בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁרוֹצִים לְהִלָּחֵם,
זֶה בָּזֶה, בִּזְמַן שֶׁאֲנַחְנוּ
רוֹצִים שָׁלוֹם.
אֲנִי עֲדַיִן לֹא מֵבִין.
כֵּן, אֲבָל כְּשֶׁתִּגְדַּל וְתִלְמַד בְּבֵית הַסֵּפֶר,
תִּזְכֹּר דָּבָר אֶחָד שֶׁאוֹמַר לְךָ כָּעֵת,
לִפְנֵי תִּשְׁעִים שָׁנָה,
כְּשֶׁסַּבָּא שֶׁלְּךָ הָיָה עוֹד יֶלֶד,
הוּקְמָה מַחְתֶּרֶת שֶׁנִּקְרֵאת
"בְּרִית הַבִּרְיוֹנִים",
עַד הַיּוֹם עָבְרוּ כִּמְעַט מֵאָה שָׁנִים,
אֲבָל בְּרִית הַבִּרְיוֹנִים עֲדַיִן חַיָּה בַּמַּחְתֶּרֶת,
מְנַמְנֶמֶת יוֹמָם וָלַיְלָה,
יֵשׁ לָהּ שֵׁמוֹת רַבִּים וְשׁוֹנִים,
בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל הָעַמִּים,
אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁעוֹן הַלַּיְלָה מְצַלְצֵל
מִתְעוֹרֶרֶת בְּרִית הַבִּרְיוֹנִים מִתַּרְדֵּמָתָהּ,
לְהַלֵּךְ אֵימִים עַל אֶזְרָחִים תְּמִימִים,
שֶׁאֵינָם מִתְיַשְּׁרִים עִם קְרִיאָתָם,
לִלְאֻמָּנוּת מֻפְרֶזֶת, לְאַלִּימוּת וּלְהֶרֶס,
לְמִלְחָמָה וּלְאִבָּדּוֹן, בְּעוֹד כָּל שְׁאִיפָתֵנוּ
שֶׁל אִמָּא וְשֶׁל אַבָּא שֶׁלְּךָ, הִיא
לְבַשֵּׂר אֶת בּוֹא הַשָּׁלוֹם.
לוּסִי וְצַחִי
פָּגַשְׁתִּי אוֹתָךְ כְּכַד מְנֻתָּץ עַל סֶלַע
שֶׁקִּבּוּלוֹ הָיָה חֲלוֹם גָּנוּז,
הָיִית תַּמָּה כְּיַלְדָּה
הַמַּשְׁחִילָה חוּט לְחָרוּז.
אָנָה תָּהֲתָה יַלְדוּת זוֹכֶרֶת,
בַּעֲרָפֶל כּוֹכַב שָׁבִיט שֶׁנָּגֹז?
כֵּיצַד נָפְלָה עֲלָטָה עַל רֶחֶם,
בְּלֵב פּוֹעֵם הַמִּתְקַשֶּׁה לָזוּז?
אֲבָל תָּמִיד הֶאֱמַנְתִּי
בְּצִמְאוֹנֵךְ לַחֲקֹר,
בֵּין יֵאוּשׁ וּבֵין עֱזוּז,
בִּצְלִילוּת שְׁקוּפָה כְּאוֹר.
וְאַתְּ הִמְשַׁכְתְּ לָשֵׂאת בַּנֵּטֶל
לַמְרוֹת הַפֶּצַע הַזּוֹכֵר לִשְׁמֹר,
וְאַתְּ עָבַרְתְּ בְּהַתְמָדָה הָלוֹךְ וּבְהַתְמָדָה חָזוֹר.
וְכַאֲשֶׁר נָפְלָה עָלַיִךְ הָעֲלָטָה כְּאֶבֶן
הַאִם רָאִיתִי כְּבָר אָז אֶת הַשְּׂאוֹר אֲשֶׁר בַּתֶּבֶן?
כְּשֶׁאַתְּ הִמְשַׁכְתְּ קָדִימָה
לַמְרוֹת הַכְּאֵב שֶׁטֶּרֶם נִתְיַשֵּׁן
וְיִסּוּרַיִךְ הָיוּ לָךְ כְּמוֹ דֶּלֶק
הַמֵּנִיעַ אוֹתָךְ שׁוּב לְהַצִּית אֶת הָרָצוֹן
וּלְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה אַחֲרֵי כָּל פֶּרֶק וְכָל פֶּרֶק,
לִלְמֹד, לַחֲקֹר, לִרְאוֹת וּלְיַשֵּׂם.
כַּמָּה מִלִּים לְרַעְיָתִי
אִמָּא, כָּל הָעוֹלָם הַנִּצָּב לְפָנַיִךְ
הוּא רָחָב, גָדוֹל וְרַב תַהְפּוּכוֹת,
אָז אַל תְּחַפְּשִׂי לְהִתְבַיֵּשׁ בִּבְנֵךְ
עַל מָה שֶׁאֵין בּוֹ
וְאַל תְּחַפְּשִׂי לְהִתְבַיֵּשׁ בְּבִתֵּךְ
עַל מָה שֶׁאֵין בָּהּ,
תִּלְמְדִי לְהִתְגָּאוֹת בִּבְנֵךְ וּבְבִתֵּךְ
עַל מָה שֶׁיֵשׁ בָּהֶם.
אִמָּא, זִקְפִי אֶת רֹאשֵךְ בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת,
לְמַעַן יִלְמְדוּ בָנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ
גַאֲוָה מָה הִיא,
אַךְ הַנְמִיכִי רֹאשֵךְ בְּקִרְבָתָם,
לְמַעַן יִלְמְדוּ בָנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ
מָה הִיא אֲצִילוּת,
כִּי צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ
וְנִתְבָרֵךְ בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ
לְמַעַן הֶמְשֵׁךְ הַדּוֹרוֹת.
אִמָּא
אוֹי, הוֹי, אִשָּׁה מְתוּקָה,
לֹא אֲנִי בָחַרְתִּי בָךְ,
וְאֵיזֶה מַזָּל הָיָה לִי
שֶׁמָּצָאתִי לְעַצְמִי מָקוֹם רַךְ
וְהִרְגַשְׁתִּי שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בִּי.
אוֹי, הוֹי, אִשָּׁה מְתוּקָה,
עֻקְצֵךְ עוֹצֵר אֶת נְשִׁימָתִי לְרֶגַע,
כְּשֶׁאֲנִי מִתְבוֹנֵן בָּךְ,
רוֹאֶה כַּעַס עָצוּם
וּבְפִי טַעַם מַר וָרַע, מַר וָרַע.
אוֹי, הוֹי, אִשָּׁה מְתוּקָה,
כְּשֶׁהָיִינוּ בְּיַחַד,
זֶה הָיָה כָּל כָּךְ קָסוּם,
אָז מֵאַיִן בָּא הַזִּמְזוּם הַזֶּה,
שֶׁמוֹחֵק אֶת הַקֶּסֶם לִכְלוּם?
אוֹי, הוֹי, אִשָּׁה מְתוּקָה,
כֵּיצַד זֶה בָּחַרְתְּ לָךְ
אֶחָד קָשֶׁה כָּמוֹנִי, אֶבֶן צוּר,
שֶׁבְכָל הִזְדַמְּנוּת הוּא מַזְכִּיר לָךְ
שֶׁאַתְּ אֲבוּדָה בְּהָדָר וְהוּא עֵירֹם.
אוֹי, הוֹי, אִשָּׁה יְקָרָה,
כַּמָּה צְמֵאִים אָנוּ לְאַהֲבָה וְרֵעוּת,
בְּעוֹד הַשֵּׁדִים מְרַקְּדִים בֵּינֵינוּ,
פַּעַם בְּטוֹב, פַּעַם בְּזָרוּת
וְכָל שֶׁנִשְׁמַר בֵּינֵינוּ
זֶה אַתְּ וַאֲנִי בְּהִתְחַיְּבוּת.
אוֹי, הוֹי
.png)